בתמונה: נבחרת ישראל לאולימפיאדת אמסטרדם 1954:
משמאל לימין –
רוזן, ד"ר אורן, צ'רניאק, ברב (ישראל ברב-יו"ר איגוד השחמט, ואבי רוזן יצאו עם המשלחת כמלווים)
יושבים: פורת, קניאז'ר ואלוני

בפוסט קודם ראינו את השנים הראשונות של השחמט בארץ ישראל.
נעיף מבט נוסף ברשימת אלופי ישראל לפני קום המדינה:

אפשר לראות שבתקופה זו עדיין לא היתה אליפות כל שנתיים, בעיקר עקב פרוץ מלחמה"ע ה-2.
היו 5 אליפויות ישראל ובהן זכו חברי "דור המייסדים" פורת וצ'רניאק (פעמיים) ויצחק אלוני. כל השלושה ילידי 1905 – 1910 באירופה, ועלו לארץ כשחקנים חזקים, ממדינות עם מסורת שחמטאית משמעותית ביחס לתקופה.

האליפות הראשונה לאחר קום המדינה היתה בשנת 51' ומאז היא מתקיימת באופן סדיר כל שנתיים.
להלן אלופי ישראל מקום המדינה ועד שנת 65':

• 1951 – מנחם אורן
• 1953 – יוסף פורת
• 1955 – משה צ'רניאק
• 1957 – יוסף פורת
• 1959 – יוסף פורת
• 1961 – יצחק אלוני
• 1963 – יוסף פורת
• 1965 – יצחק אלוני

אנו רואים רצף של 30 שנה, משנת 36' עד 65' שבו האלופים היו מבני "דור המייסדים" שבשנות ה 60' היו כבר בעשור השישי לחייהם, אך עדיין היו השחקנים החזקים ביותר בארץ, והרכיבו גם את נבחרות ישראל, לאורך שלושה עשורים.


כאן חשוב לציין שיש הבדל מהותי בין מתכונת אליפות העולם לבין אליפות ישראל.
מי שרוצה להיות אלוף עולם צריך לנצח בדו קרב את אלוף העולם המכהן. המשימה איננה פשוטה ואי לכך יש בטווח זמן של מעל 130 שנה, רק 16 אלופי עולם. קספרוב לדוגמה ניצח 6 דו-קרבות כאלה והיה אלוף עולם 15 שנה. אליוכין כיהן 17 שנה, ולסקר 27 שנה.


מי שרוצה להיות אלוף ישראל, צריך "רק" לנצח בתחרות רגילה של הצמרת הישראלית שנקראת מן הסתם "אליפות ישראל", והוא אינו צריך להתמודד ישירות עם האלוף הקודם בדו-קרב. זה כמובן יוצר מצב שבו אין כמעט רצפים של אלופים. אפשר לראות שרק פורת הצליח בתקופה זו להיות אלוף 4 שנים רצוף (כלומר פעמיים רצוף), וזה נדיר גם בהמשך.
בישראל היו אמנם "רק" 4 אלופים ב 30 השנים הראשונות, אך לאחר מכן באופן טבעי היו אלופים רבים מאד, כמעט כל שנתיים זכה שחקן חדש. בשנים 1971 – 2018 (שזה פחות מחמישים שנה) התקיימו 24 אליפויות ישראל. לא היה אף אחד שזכה פעמיים רצוף, והיו סה"כ 18 אלופים שונים בתקופה זו (כולל פעם אחת ששניים הוכרזו כאלופים). כלומר, מגוון רחב של שחקנים זכו באליפות ישראל.
בנוסף חשוב לציין שבחלק מהתקופות לא כל שחקני הצמרת הגבוהה השתתפו באליפות המקומית. בוריס גלפנד למשל לא זכה (ולדעתי לא השתתף) מעולם באליפות ישראל. למעשה שחקן בסדר גודל שלו, גם לא נוהג להשתתף בתחרות כמו אליפות אירופה. גם שחקן חזק כמו אמיל סוטובסקי (17 בעולם בשיאו) לא זכה ולדעתי לא השתתף הרבה, באליפויות ישראל.

ונחזור לאליפויות ישראל הראשונות:
באליפות הראשונה והחגיגית של שנת 51' , זכה ד"ר מנחם אורן: הוא נולד ב 1902 בבלארוס, כך שהיה מבוגר אף יותר משאר אלופי ישראל הראשונים. בצעירותו הצטיין בשחמט בתקופת "תור הזהב" בפולין, שהיתה מעצמה עולמית בתחום. אורן אף ייצג את פולין כבר באולימפיאדת 28' וזכה איתה במדלית ארד קבוצתית. הוא גם היה ד"ר למתמטיקה ופיסיקה.
הוא עלה לישראל בשנת 49', כאשר היה כמובן בשלהי הקריירה, אך דווקא בכניסה לעשור השישי בחייו זכה להשגים יפים. הוא זכה באליפויות תל אביב בשנים 50'-51'-52', והיה כאמור אלוף ישראל הראשון ב 51' , שם קיבל את הפרס(מצורף לינק לכתבה), מראש הממשלה דוד בן-גוריון.

הוא ייצג את הנבחרת באולימפיאדות של 52' – 54' – 56', בתוצאות טובות, הן אישיות והן קבוצתיות. למעשה נסיעת הנבחרת לטורניר של 52' התאפשרה רק בזכות מסע משחקים סימולטניים שעשה לצורך מימון הנסיעה של המשלחת. ד"ר אורן היה גם מורה למתמטיקה ופיסיקה בגמנסיה הרצליה ויו"ר המועצה של ארגון המורים התיכוניים. הוא נפטר בשנת 61' (גיל 59).
על פי הצ'ס-מטריקס, דירוג השיא העולמי שלו היה 74 בעולם, והוא הושג דווקא בשנת 54' (כשהיה כמעט בן 52), וזאת בזכות הצלחתו באולימפיאדה שנערכה באותה שנה. לדבריו, הוא ראה בשחמט בעיקר תחביב, ואת עיקר עיתותיו הקדיש לתפקידו כמחנך.

יצחק אלוני: אלוני זכה באליפות ישראל 3 פעמים, כמו צ'רניאק, וכמו נתן בירנבוים, והם שניים רק לפורת שזכה 6 פעמים. זכיותיו התרחשו ב 45', 61' , 65', כלומר על פני עשרים שנה. (השיאן הוא האלוף הנוכחי אלון גרינפלד ששתי זכיותיו נפרשו על פני 34 שנה).
אלוני נולד ב 1905 והצטיין בשחמט בפולין בשנות ה 30'.
במלחמת העולם השניה, הוא גויס ל"צבא אנדרס" (צבא פולני עצמאי שלחם עם בעלות הברית במזרח התיכון.)
ב 1944, הוא התיישב בחיפה ועלה לישראל. הוא זכה באליפות חיפה וכעבור שנה גם באליפות ישראל הראשונה שבה השתתף. היה ידוע בתור שחקן בעל נחישות, תכסיסנות ורוח לחימה יוצאות דופן שפיצו לעיתים על ידע פחות בתיאורית פתיחות.
זכייתו האחרונה באליפות ישראל היתה בגיל 60 (שנת 65') וזו היתה גם האליפות האחרונה של בני "דור המייסדים": פורת, צ'רניאק, אלוני ואורן.
על פי הצ'ס-מטריקס, דירוג השיא העולמי שלו היה 68, מעט יותר גבוה מזה של אורן, וגם הוא הושג בעקבות ההצלחה באולימפיאדת 54'.
הוא ייצג את ישראל בלא פחות מ 8 אולימפיאדות, כשהאחרונה שבהן היתה ב 66', שם עשה תוצאה מצוינת של 9 מתוך 11. בטורניר זה השיגה נבחרת ישראל תיקו 2-2 עם ארה"ב של פישר. איתו בנבחרת שיחקו אז פורת וצ'רניאק הותיקים וקריידמן וכגן הצעירים.

נבחרת ישראל בתקופה ההיא השיגה תוצאות מכובדות סביב המקום ה 15 בעולם. כאשר השיאים היו ב 39' (מקום 9) ב 52' (מקום 10) וכמובן ב 54' (מקום 7!).
התוצאה הזכורה מכל היא התיקו 2-2 בטורניר של 54' מול האלופה הנצחית ברה"מ, שזכתה במדליית הזהב בכל האולימפיאדות אחרי המלחמה, במשך כמה עשורים. הרוסים הגיעו בהרכב של בוטביניק (אלוף העולם), סמיסלוב (אלוף העולם הבא), קרס וברונשטיין (שני שחקנים ברמה של אלופי עולם).

פורת וצ'רניאק הצליחו לסיים בתיקו את משחקיהם עם בוטביניק וסמיסלוב. פאול קרס הצליח לנצח בלוח השלישי את מנחם אורן. בלוח הרביעי שיחק אלוני עם רב האמן החזק קוטוב, שהיה שחקן צמרת עולמית. בזכות נחישותו ורוח הלחימה שלו הצליח אלוני לנצח את קוטוב ולזכות את הנבחרת בתיקו 2-2 הסטורי עם הרוסים שהמשיכו עד למדליית הזהב, שבה הם זכו בהפרש של 7 נקודות מהמקום השני. מצורף לינק למשחק עצמו.
כל שחקני ההרכב של ברה"מ זכו במדליות אישיות בתחרות, כאשר בוטביניק ופאול קרס (עם 13.5 מתוך 14) זוכים במדלית זהב אישיות בלוח שלהם.
ישראל ניצחה בבית הגמר של הטורניר גם את הולנד, צ'כיה והונגריה החזקות.